אחד מענייניה של פרשת מטות היא בקשתם של בני גד וראובן לקבל נחלתם בעבר הירדן המזרחי. בתגובה מתקיף משה את בני גד וראובן ומטיח בהם טענות קשות: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה"? [לב, ה]. משה מאשימם בניסיון להניא את עם ישראל לעבור לארץ ישראל, משווה את בקשתם לחטא המרגלים ומטיח בהם שבבקשתם הם עלולים להותיר את עם ישראל במדבר עוד ארבעים שנה, ומכנה אותם: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף ה' אל ישראל" [ל"ב,י"ד]. מתקפה קשה וחריפה מצד משה, כאשר אין שום דבר בדברי גד וראובן שיש בו סרוב לעבור להילחם עם בני ישראל. כל בקשתם היתה שאת חלקם בנחלה [ופרשת מטות עוסקת אף היא באופן ההתנחלות בארץ] תהיה בעבר הירדן המזרחי שאף הוא חלק מהארץ המובטחת.
ואכן בעל העקידת יצחק תהה בדברי משה שראוי היה שמשה יברר וישאל תחילה את בני גד וראובן אם רצונם לעבור עם שאר בני ישראל למלחמה, "ואם יאמרו לו מה שאמרוהו באחרונה (שהם יעברו חלוצים למלחמה לפני בנ"י – י.מ.) למה יחרפם?.." וסבור בעל העקידת יצחק שבתשובת משה להסכמת בני גד וראובן לעבור חלוצים למלחמה, משה "…(ש)התנחם מאד על מה שהחרים כנגדם (על) לא פשעם ולא חטאתם, ומוטב שלא יעשה כן כי לא אדם הוא להנחם.."
למשמע תגובתו הקשה של משה נבהלים בני גד וראובן, והם ניגשים שוב – "ויגשו אליו ויאמרו.." – אל משה ומציעים שיבנו גדרות צאן וערים לנשים ולטף ו"אנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל..לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו" [ל"ב,י"ז-י"ח]. ותמה האברבנאל: למה היה צריך לגשת? הלא הם היו שם לפני משה, אלעזר ונשיאי העדה? ומסביר האברבנאל שאמרו למשה שמא לא הבנת את דברינו וכוונתנו[1] ובני גד וראובן מסבירים שאין כוונתם לחמוק מהמלחמה על הארץ יחד עם שאר השבטים בעבר הירדן המערבי.
לדעת הרב מרדכי אלון מושג המפתח להבין את תגובתו הקשה של משה הוא החלוציות. אמנם בני גד וראובן התחייבו להיות חלוצים במלחמה, אבל חלוציות זו לא הייתה החלוציות הראויה לדעת משה. במלחמת מדין – אף היא מפרשת מטות [פרק ל"א] – מבקש משה מהעם: "החלצו מאיתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין, לתת נקמת ה' במדין" [ל"א,ג] בעוד שה' ציווה את משה לתת את נקמת בני ישראל. ומסביר הרש"ר הירש: "החלצו מאיתכם" – חלוצים אלו לא היו רק המובחרים, אלא גם אלו שנבחרו נחשבו לנציגי העם כולו, ובצאתם למלחמה יוצא כלל העם כולו למלחמה. לא מדובר בחלוציות נבחרת לבדה, אלא בחלוציות מייצגת, באופן שמלחמת המעטים הנבחרים נחשבת למלחמתו של כל אדם מישראל במדין. ומדוע זה חשוב? כי מדובר בנקמת ה' במדין. לא במלחמה רגילה, לא מלחמת כיבוש ולא מלחמת נקם מסוגן של מלחמות הקיימות בין עמים שונים לכל אורך ההיסטוריה האנושית, אלא במלחמה על האידאה האלוקית ועל זהותו של עם ישראל, כפי שהיטיב רש"י לבטאה בלשון קצר וקולעת: "שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה"[2].וכך פירש רש"י גם את הפסוק אותו אנו אומרים מידי הוצאת ספר תורה:"ויהי בנסע הארון ויאמר משה:קומה ה' ויפצו אויביך וינסו משנאיך מפניך" [במדבר, בהעלתך, י, לה]. מי הם משנאי ה'? ולהיכן יפוצו? לדעת רש"י: "אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם.."[3].
ואכן, בני גד וראובן הציעו חלוציות מלחמתית באמרם: "ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל..". אבל משה בפתח תשובתו להצעתו זו דורש: "…אם תחלצו לפני ה' למלחמה..ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה'…". משה מעביר שיעור חוזר לבני גד וראובן שמלחמת כיבוש הארץ אינה מלחמה רגילה, אלא מלחמת ה'. כעסו של משה על בקשת בני גד וראובן אינה ברצונם לקבל את חלקם בעבר הירדן המזרחי, אלא בחוסר הבנת המסר העמוק והרוחני שהיתה למלחמת מדין כמלחמה על האידאה והזהות ולא רק על פיסת קרקע. כמלחמה שכל אדם מישראל מחויב בה. ורק כאשר בני גד וראובן משיבים למשה: "ועבדיך יעברו כל חלוץ לפני ה' למלחמה כאשר אדוני דובר" [ל"ב, כ"ז] ומשה נוכח שהם הבינו את המסר, מתקררת במעט דעתו של משה והוא מצווה – תוך הצבת תנאים – את יהושוע ואלעזר לתת להם את עבר הירדן לנחלה "אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ לפני ה'…" [ל"ב, כ"ט].
ואכן, בספר יהושוע מובא האופן שבו עברו בני גד וראובן: "ויעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חמושים לפני בני ישראל כאשר דיבר אליהם משה; כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה' למלחמה, אל ערבות יריחו" [יהושוע, ד, י"ב – י"ג]. וכאשר זה קורה, כאשר המסר שביקש משה להבטיח מתרחש במציאות, נשמרת אחדותו של העם תחת אידאה וזהות אחת ומתחזקת עצמתה של מנהיגות יהושוע: "ביום ההוא גידל ה' את יהושוע בעיני כל ישראל, ויראו אותו כאשר יראו את משה כל ימי חייו" [שם, י"ד].לדעת הרב מרדכי אלון גדולת יהושע באותו מעמד לא היתה רק בגלל שעברו את הירדן באופן ניסי, אלא גם כאשר כל ישראל רואים את בני גד וראובן עוברים עמהם את הירדן חלוצים לפני ה'. ויש להוסיף, שכל ישראל נכחו באחדות העם הנובעת מכך שהחלוציות היא לפני ה' – אחדות הרוח והזהות המשותפת המבטיחה את נצחון העם בהמשך.
[1] בדומה לפרושו לפסוק בתחילת פרשת ויגש [בראשית, מ"ד, י"ח]: "ויגש אליו יהודה..". עי"ש.
[2] וזו גם הסיבה, לדעת הרב מרדכי אלון, שענין החלוציות למלחמה נאמרה דוקא במלחמת מדין ולא בשום מלחמה קודמת, כגון מלחמת סיחון ועוג. וניתן להוסיף ולהשוות ברמת התכלית למלחמת עמלק, שלגביה נאמר: "מלחמה לה' מדור דור" [שמות, י"ז, ח- ט"ז]. במלחמת עמלק נאמר "זכור" בלשון הווה, תמיד, וגם במלחמת מדין נאמר צרור בלשון הווה. ויש עוד לעיין בדבר.
[3] והשווה גם דברי גלית ודוד.גלית הפלישתי אומר: אני חרפתי את מערכות ישראל. דוד מעמיד את שאול ואת ישראל על הטעות ביחס לגלית הפלישתי ואומר: והיה הפלישתי הזה כאחד מהם כי חרף מערכות אלוקים חיים. ובהמשך אומר דוד לגלית: "…ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת". שמואל א', פרק ט"ז, י-מ"ה.