לפרשת שלח-לך: "ויתרו את ארץ כנען" – בין הרהור חטא להשפעתו

המסופר בפרשתנו – שלח לך – קורה עם הגיעו של עם ישראל למדבר פארן, מרחק קצר מארץ ישראל המובטחת.משה מתאר בספר דברים [א', כ"ב] את ענין שליחת המרגלים כך:   "ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ….  וייטב בעיני הדבר… ואקח מכם שנים עשר אנשים…ויפנו ויעלו ההרה ויבואו עד נחל אשכל וירגלו אותה… " [דברים א', כ"ב]. פרשתנו הפותחת בציווי ה':"שלח לך אנשים.." לא מתארת את בקשת עם ישראל שקדמה למשלוח המרגלים.מדוע?

ועד יש לתמוה: בספר דברים מספר משה: "וייטב בעיני הדבר", ומסביר רש"י 'בעיני' ולא בעיני הקב"ה, ואילו בפרשתנו כאן מסביר רש"י "שלח לך"–לדעתך, אני איני מצווה אותך, אלא אם תרצה שלח. אם בחר הקב"ה מכל כדור הארץ הפרוש בפניו, דווקא את ארץ כנען, היעלה על הדעת לבדוק את בחירתו של הקב"ה: "הטובה היא אם רעה"? היש מישהו שמבין יותר טוב מה טוב לעם ישראל? אם ה' מורה למשה לשלוח את המרגלים, כיצד מפרש רש"י "שלח לך" לדעתך, אני-הקב"ה לא נותן הכשר. ויתרה מכך ממשיך הפסוק "אשר אני נותן" שמשמעו שהקב"ה יודע מה הוא נותן לעם ישראל, וכי זו הבחירה המועדפת שלו. ומה יש לעם ישראל עוד לברר לשלוח ולבדוק? משה  לכאורה נותן לעניין להתדרדר. למה? הלא ברור שמכך טוב לא יצא, ואכן יוצא הרבה רע מהסיפור הזה.

בסיפור המרגלים בפרשתנו, וכפי שהוא מובא מפי משה בספר דברים ננקטו שלוש לשונות: 'ויתורו, [בפרשתנו],'ויחפרו','וירגלו' [בספר דברים. מה הוראתן? והאם יש הבדל ביניהם? השתלשלות עניין המרגלים גילה את חוסר בטחונו ואמונו של עם ישראל בה', ואת העונש הכבד שניתן על כך.למה, אם כך, יהושע  שוב חזר על הטעות הזו ושלח מרגלים בעת כיבוש הארץ, ביחוד כשיהושע היה חלק מהמרגלים וראה את התוצאות? ויותר מכך: ההיה צריך יהושע למרגלים ששלח? הלא כבש את יריחו ע"י הקפות ושופרות? [עיין ס' יהושע משם לקוחה ההפטרה לפרשתנו]. מרגלי יהושע לא מסרו לו אפילו נקודת תורפה אחת של יריחו, והוא לא ביקש לדעת זאת מידם? 

נראה שניתן לבאר את התמיהות הנ"ל או חלקן ע"י שני משלים שהביא המדרש רבה: משל לאדם האומר לחברו מכור לי את חמורך, אבל טרם נסגור את העסקה הרשה לי לבודקו. אמר לו המוכר בבקשה,נסה אותו בהר ובבקעה, היכן שתמצא לנכון לנסותו. אמר הקונה כיון שאין אתה מעכב עלי מלנסותו,משמע טוב וחזק הוא ולכן לא אנסנו…כך משה  גם בעיניו לא היה טוב הדבר, אבל העדיף לשולחם מתוך מחשבה שיראו שאינו מעכבם ויבינו את טעותם להרהר אחר מעשה ה' ויחזרו בהם. ולכן גם נוקט הפסוק לשן 'ויתורו'  שלשון חיובית היא כמו "לתור להם מנוחה" [במדבר, י' ל"ג] "לתור לכם מקום לחנותכם" [דברים א' ל"ג] שלשון זו מורה על חיפוש הצד הטוב שבדבר; וכן ביחזקאל אומר שכך אמר הקב"ה: "ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות" [יחזקאל,כ', ו'] .

משל שני, למלך שזימן לבנו אשה בת טובים עשירה וכל מעלה היתה בה. אמר הבן רוצה אני לראותה קודם שאשאנה. שלא היה מאמין באביו. לא מצא הדבר חן העיני המלך, ואמר לו  אכן אראה לך אותה רק שתבין מה ביקשתי לתת לך אבל כיון שלא האמנת בי לא אתן לך אותה אלא לבנך.וכך אומר הקב"ה "אשר אני נותן לכם" ואין כמוה. אבל אתם רוצים לראותה קודם. בואו ותראו ושמה לא תבואו,הדור הבא, בניכם יירשוה.

וכך אפשר לתרץ: למשה היה נדמה שיחזרו בם מהרצון לרגל את הארץ, ולכן אמר לשולחם והזכיר לשון 'ויתורו'  לשון המורה על יתרון; ואילו הקב"ה היודע שלחפור את הארץ רוצים הם, לשון בושה ומציאת קלונה של הארץ, ולבסוף גם הלכו רכיל, וזה לשון וירגלו, ולפיכך, שלח לך – לדעתך, ולא בכורח ציווי ה'.

ויהושע מדוע הוא שלח מרגלים אחר כל זאת? "וישלח יהושע בן נון….  לאמר לכו ראו את הארץ" [יהושע, ב, א]. לא לשון ריגול, לא לחפור, ואפילו לא לתור. אלא לכו ראו  ומה ראו שם? שיושבי הארץ נמוגו מפניהם ונפלה אימתם עליהם. וכן היה צריך יהושע לשלח מרגלים. ניתן לבאר זאת ע"פ דברי התלמוד בקידושין [דף מ' ע"א]: 'מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה' כגון: הרהר אדם באכילת חזיר, אין בזה שום נדנוד חטא. ואילו במסכת יומא [כ"ט ע"א] נאמר 'הרהורי עבירה קשים מעבירה'….דהיינו הרהר אדם באכילת חזיר,  קשה יותר מעבירה של אכילת חזיר.

ולכאורה קשה להבין האם מותר להרהר בעבירה או שיש  לחשוש ממנה כמו מאש? מתרץ הרמב"ן דברי התלמוד במסכת קידושין דנים זה באדם שלא חטא מעולם, ולגביו באמת הרהורי עבירה אלו רחוקים ממנו, אבל אדם שכבר טעם וחטא, הרהוריו קשים מעבירה, שהפיתוי קרוב אל ליבו והרגשתו.

כך אפשר לומר ביחס לעם ישראל: לפני חטא המרגלים לא חשש משה לבטחונם בה'  כיון שעד עכשיו הלכו במדבר ועטופים היו בענני כבוד ממש על כפיו של הקב"ה, ולא היה להם טעם של חוסר אמונה, לכן משאלתם לבדוק את הארץ היתה בגדר הרהור עבירה שלא מצטרף לעבירה; ואולי לכן פרשת שלח אינה מתחילה בבקשת עם ישראל לשלוח מרגלים אלא בתשובת ה' אל משה כי בדרגתם אז לא היתה ראויה כלל הבקשה, ואינה מובאת כהסבר מדוע אכן שלחם משה. אבל כיון שחטאו  כבר לא היו באותה דרגה של ביטחון, והנה חשבו לעלות מיד לארץ ישראל לאחר חטא המרגלים וירדו העמלקי והכנעני והכום עד חרמה.לאחר חטא המרגלים היו צריכים לנקוט בפעולה שתרחיק מהם חשש לחוסר ביטחון כמו קביים לנכה.לכן אצל יהושע היה צריך לשלוח מרגלים. ומה רצה לשמוע מהמרגלים? יהושע רצה לשמוע מהמרגלים ששלח חיזוק לעם ישראל "כי נמוגו מפניהם" כי עכשיו היו עם ישראל בדרגת ביטחון נמוכה יותר…

ולמעשה מי נשאר מאותו הדור בימי יהושע? רק שלושה צדיקים: יהושע, כלב ופנחס.     ואפילו הם כבר נחשבו בדרגת ביטחון פחותה מימי משה. ללמדנו כוחה של עבירה שאפילו לא נעשתה על ידם כלל, שהרי עמדו כחומה נגד כל המלעיזים והמוציאים דיבת הארץ כמסופר בפרשתנו. אבל אפילו צדיקים אלו משכבר הריחו את הריח הזה של חוסר אמונה מסביבתם נפגעו גם הם.

דילוג לתוכן