פרשתנו – וישב – כמעט תמיד תיקרא בשבוע הסמוך לחג החנוכה, ולעיתים שבת וישב תהיה אף א' דחנוכה. בסיפור מכירת יוסף העומד במרכז פרשתנו, מציע ראובן לאחיו להשליך את יוסף לבור [ל"ז, כ"ב] מתוך מטרה להצילו, ואחיו אכן נוהגים כן, ועל הבור התורה מעידה "והבור ריק אין בו מים" [ל"ז, כ"ד]. משהבור ריק, איני יודע שאין בו מים? כפילות זו הביאה את רש"י בעקבות חז"ל לפרש שמים לא היו בבור אך נחשים ועקרבים היו בו; ואם כך, כיצד יכולה היתה מטרת ראובן להצילו להתממש, הרי היה טובע בבור? וכיצד הוצא יוסף מהבור ללא פגע? לדעת הרמב"ן ראובן והאחים לא ידעו שיש נחשים ועקרבים בבור, מאחר ואלו התחבאו בחורים שהיו בבור [ראה גם: עץ יוסף בעין יעקב] או שהבור היו עמוק מכדי לראות את קרקעיתו, ונס היה שיוסף הוצא ללא פגע מהבור [פרו' זיידרמן אריאן].
התלמוד במסכת שבת [דף כ"ב ע"א], בעיצומו של הדיון "מאי חנוכה", מביא את דרשתו של רבי תנחום שרש"י מביא בדבריו הנ"ל, מיד אחרי דרשה נוספת משמה דרבי תנחום ולפיה: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה; מה הקשר בין שתי מימרות סמוכות אלו: ביחס לנר חנוכה וביחס לבור הריק שאין בו מים אך עקרבים ונחשים יש בו? לדעת בעל התורה תמימה [ר' ברוך הלוי אפשטיין] האחים השליכו את יוסף לבור, ואין השלכה פחות מעשרים אמה. מעל עשרים אמה אין עין האדם מתקשה לראות בברור[1]. ולפי זה, בהצעתו התכוון ראובן באמת להציל את יוסף, אך כיון שהבור היה עמוק יותר מעשרים אמה לא יכול היה לראות שיש בו נחשים ועקרבים. וגם לפי זה, מובאת אמרת רבי תנחום ביחס לתוכנו של הבור [המובאת ע"י רש"י הנ"ל] בתוך דיני החנוכה להזכיר לנו דין חנוכה ביחס לגובה שיש להציב את נר חנוכה, פחות מעשרים אמה, משום שיותר מכך אין לעין יכולת לראות בברור.
ואולם, סמיכות דרשותיו הנ"ל של רבי תנחום במסכת שבת ביחס לנר חנוכה ותוכנו של הבור אליו הושלך יוסף, מביא את המשך חכמה לתובנה עמוקה יותר. המשך חכמה מביא מדרש תנחומא נוסף [שהוא סבור שהוא אותו ר' תנחום] לפיו כששבו יוסף ואחיו מקבורת אביהם בארץ כנען התעכב יוסף בדרך ליד הבור אליו הושלך כדי לברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה, ולשם שמים נתכוון" [ראה גם בעל הטורים, נ, ט"ו]. ומסביר המשך החכמה, שלפי שיטת אבודרהם מברכים ברכה זו רק על נס על טבעי. והנה בחג החנוכה, היו שני ניסים לישראל: הנס הגדול, נס נצחו המכבים על מלכות אנטיוכוס אך הוא עדיין נס טבעי, ונס פך השמן שהספיק לשמונה ימים, נס על טבעי. נס הנצחון היה גלוי וברור, ולזה צריך להדליק את האור, אך הדלקת האור על נס הנצחון יכול להיות "סגי בחזותא בעלמא", בכל מקום, ללא הגבלת גובה מיקום הנר; אבל על נס פך השמן צריך דוקא "דיהא שלטא ביה עינא תוך עשרים אמה". את נר חנוכה אנו חייבים להציב לא יותר מגובה עשרים אמה, לא בגלל נס הנצחון אלא בגלל נס פך השמן. וגם את ברכת חנוכה "שעשה ניסים לאבותינו" אנו מברכים על נס פך השמן העל טבעי ולא על נס הנצחון.
גם ליוסף – כמו בחנוכה – נעשו שני ניסים. האחד גדול ומשמעותי והוא עלייתו לגדולה ולשלטון במצרים, אך זה נס טבעי, שהתגלגל על דרך ההתנהלות החברתית-פוליטית טבעית וכחלק מתוכנית ההשגחה האלוקית להוריד את עם ישראל מצרימה. על זה לא ברך יוסף. בתוך כל הנס הגדול הזה, התרחש ליוסף נס על טבעי בבור, שהוא ניצל מהבור למרות שהיו בו נחשים ועקרבים, ועל כך ברך שעשה לי נס במקום הזה, ולשם שמים נתכוון. ולפיכך סמך התלמוד שתי מימרות – לכאורה בלתי קשורות – של רבי תנחום ביחס לגובה נר חנוכה וביחס לבורו של יוסף.
ויש שהסבירו את הקשר בין שתי מימרות רבי תנחום כך על דרך דרש אחרת: אין בור ריק; בור ריק מתמלא נחשים ועקרבים. וכך גם בעולם הרוחני: המאבק הרוחני שניהלו המכבים כנגד המתיוונים בא ללמדנו שאין חלל ריק בעולם הרוחני. במקום שיהודי לא ממלא עצמו בתורה ומצוות הוא מתמלא – מרצון או שלא מרצון – בהתיוונות, בתרבות קלוקלת אחרת [ר' י.פייגלין].
ואוסיף, שגם במישור האישי יש לנו להתבונן ולהעריך את ה"ניסים הקטנים" שקורים לנו לכל אורך המסלול "הטבעי והרגיל" שכל אחד מאיתנו חי; לעיתים מרוכזים אנו יתר על המידה במסלול ופחות שמים לב שדוקא על ההצלחות הקטנות והלא מובנות מאליהן עלינו להודות; ושעלינו לדאוג שלא יהיו חללים ריקים – גדולים או קטנים – במהלך חיינו, שכן תמיד גורמים אחרים – לא בהכרח כאלו הרוצים בטובתנו – ימלאו חללים אלו בחיינו. ואולי גם לכך התכוונו חז"ל, וסייעה בכך גם ההשגחה העליונה, כשקבעו את חנוכה כחלק ממעגל החיים היהודי בסמוך לשבוע שבו תיקרא פרשת וישב.
**********
שבת שלום. יואב מיליס
אשמח לכל תגובה/ הערה למייל: millis.office@gmail.com
[1] בדומה לנלמד במסכת סוכה, שם מסביר רבא מדוע על הסוכה להיות נמוכה מעשרים אמה, משום שלמעלה מעשרים אמה, אין אדם יודע שדר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא. מסכת סוכה, דף ב'.