פרשתנו – מקץ – פותחת בחלומות פרעה שפתרונן מעלים את יוסף לגדולה כחלק מהמהלך האלוקי להוריד את עם ישראל כולו למצרים ולקיים את הבטחת ה' לאברהם: "גר יהיה זרעך". מתחילת פרשת וישב ועד סוף ספר בראשית עדים אנו לחלומות ההופכים למציאות, ומעצבים אותם. מדוע פרעה חולם שני חלומות – חלום הפרות וחלום השבלים? מדוע חרטומי מצרים האמונים על פתרון חלומות לא הצליחו לפתור את החלומות? וכי פתרון של שנות שבע ורעב הוא פתרון כל כך לא סביר לפרות שענינן בשר ולשבלים שענין תבואה, עד כי נזקקו לפתרונות כגון: שבע בנות את מוליד, ושבע בנות קובר [כדברי רש"י בעקבות המדרש]?
לכאורה, יוסף נותן את התשובה לכך בפתרונו לפרעה: "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשתו" [מ"א, ל"ב]. ואם כך, די היה שפרעה יחלום את אותו החלום פעמיים?! עיון בתיאור התורה [להבדיל מהאופן שבו פרעה מספר את החלומות ליוסף] את שני החלומות מגלה הבדל לשוני דק, שרק יוסף הצליח לעמוד על גודל משמעותו, ולהבין כי החלום השני – חלום השבלים – הוא תסריט אחר המציג את הפתרון לבעיה שמגלה האלוקים לפרעה בחלום הראשון – חלום הפרות.
בחלום הפרות, כאשר הפרות הרעות אוכלות את הפרות הטובות, כותבת התורה: "ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות היפות והבריאות.." [מ"א ד], ופרעה מוסיף בתיאורו לגבי הפרות: "…ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה.." [מ"א, כ"א]. בחלום השבלים, כאשר התורה מתארת את בליעת השבלים הבריאות ע"י השבלים הדקות, לא חוזרת התורה על מלוא תאורן של השבלים הדקות כשדופות קדים, אלא רק מציינת אותן כשבלים דקות: "ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות.." [מ"א,ז] ופרעה בתיאורו את חלום השבלים לא מציין "ולא נודע כי באו אל קרבנה".
אם כך, למרות שפרעה "חלום אחד הוא", ההבדל הנ"ל בין שתי החלומות מציג שני תסריטים אפשריים שהאלוקים מציג בפני פרעה ובפני כל העולם ואת שניהם מציג יוסף בפני פרעה. בתסריט האחד [הפרות] פרעה יכול לנהוג כמו כל העולם ולא להיערך לשנות הרעב, ובמקרה כזה יכלו שנות הרעב את שנות השבע לחלוטין. בתסריט השני [השבלים], מוצג ברמז הפתרון האפשרי להגנה והצלת ממלכתו של פרעה – והוא היערכות לשנות הרעב. הרמז רמוז בכך שבחלום השבלים – בשונה מחלום הפרות – השבלים הבולעות לא חוזרות להיות שדופות קדים, אלא "משמינות" קצת עקב בליעת השבלים הטובות והמלאות. גם פתרון יוסף לפרעה מציג את שני התסריטים. בתחילה אומר יוסף: "וקמו שבע שני רעב אחריהן, ונשכח כל השבע..ולא יוודע השבע בארץ מפני הרעב" [מ"א, ל-ל"א]. ולאחר מכן, מציג יוסף את הפתרון להגנה בפני שנות הרעב והוא צבירת הבר. אף יוסף משתמש באותו מוטיב המודגש לעיל שבו פרעה השתמש.
ואכן, כבר בפרושו עמד הרמב"ן על כך שעצת יוסף לצבור בר תחת יד פרעה אינה עצה פרי יוזמתו האישית של יוסף, אלא חלק מפתרון החלום, שכן לא "ליועץ למלך נתנוהו" [את יוסף]. ניתן לשער, כי בכל הפתרונות שהציגו חכמי מצרים לפרעה היה גם פתרון של שנות רעב ושנות שבע. מדוע פתרון זה מפי חרטומי מצרים לא שכנע את פרעה? משום שבתפיסה האלילית שחרטומי מצרים – על אף חכמתם – ייצגוה, אין זה סביר שאותו אליל יגלה לפרעה גם את הבעיה וגם את הדרך להתמודד איתה באותו חלום. בעולם האלילים, כל אליל ממונה על דבר מסוים: האחד על הבעיה, והאחר על הפתרון. לפיכך פתרון באופן שבו הציג יוסף לא היה עולה כלל על דעת חרטומי מצרים בהיותו נוגד את אמונתם הבסיסית. אך יוסף מסביר לפרעה שהאלוקים – היחיד השולט בעולמו – מגלה לו את הבעיה העומדת לפתחה של ממלכתו ושל כל העולם, אבל גם נותן לו את הדרך/האמצעי להתמודד עם הבעיה. אלוקים מניח לפתחו של פרעה את הבחירה: להתנהג כמו שאר העולם בשנות השבע ולהביא אסון על ממלכתו בשנות הרעב, או להציל את ממלכתו משנות הרעב ע"י היערכות מתאימה בשנות השבע. ואכן פרעה מודה שהתפיסה האלוקית נוצחת את התפיסה האלילית בדבריו ליוסף: "אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך". [מבוסס על הרצאתו של הרב אמנון בזק]. וגם מסר אישי לכל אחד מאיתנו נמצאנו למדים מחלומות פרעה ומפתרון יוסף. בכל בעיה המתעוררת לפתחנו, מעניק ה' לנו גם את הרמז/הדרך לפתרונה המצוי לעיתים בהבדלים הקטנים לכאורה שבין מצב אחד למשנהו. הבחירה באיזו דרך/פתרון יבחר נתונה לשיקול האדם מאת ה'.
**********
שבת שלום. יואב מיליס