"נח איש צדיק, תמים היה בדרותיו" – על העדר השלמות

הפסוק הפותח את פרשתנו – פרשת נח – מזמן לנו דיון מעמיק במושג היחסיות עפ"י חז"ל: "אלה תולדת נח, נח איש צדיק, תמים היה בדרותיו, את האלוקים התהלך נח" [נח, ו,ט].בעקבות תוספת המלה "בדרותיו" מביא רש"י את שני הדעות החולקות בחז"ל, יש מחז"ל שדרשו את נח לשבח – שאם בדורו היה צדיק, כל שכן לו חי בדור של צדיקים, ויש מחז"ל שדרשו את נח לגנאי, בדורו היה צדיק, אך לו חי בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום [רש"י לפסוק ט, וראה גם מדרש רבה, פרשה ל, ט]. שתי הדעות בחז"ל מצביעות כי שיפוטו של האדם הוא יחסי, ולעולם נקודת היחוס בהכרח תשפיע על תוצאת השיפוט.

ואכן הרש"ר הירש מאיר את דברי רש"י: "לימדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". התורה מציינת את העובדה שנח היה איש צדיק, תמים כדי ללמדנו "שעיקר תולדותיו של האדם, ראשית פרי עמלו, הרי הוא אפיו שלו…בדור זה [של נח] היה צורך בגבורה עילאית כדי להינצל מהשחתת הדור ולשמור על טהרת הלב". ומכאן, שאף טוב וטיב המעשה אף הוא ראוי שישפט בקונטקסט של הסביבה והזמן שבה הוא מתרחש.

אך דומני, שדוקא טעמי המקרא בפסוק זה יש בהם לסייע בעוד הבהרה. תחת המילה "צדיק" ישנו טעם מעמיד, התורה מצהירה: נח היה איש צדיק, ורק לאחר מכן ממשיך הפסוק: תמים היה בדורותיו, כאשר גם תחת המלה בדורותיו יש טעם מעמיד. לפי טעמי המקרא, המלה בדורותיו מיוחסת להיותו של נח תמים, אך צדיקותו אינה יחסית לדורו או לדור אחר. מדוע היה זקוק נח לשני התיאורים? גם צדיק וגם תמים? ובייחוד כשבכניסה לתיבה אומר ה' לנח: "….כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" [נח, ז, א] ולא הזכיר תמימותו? בעל התוספת ברכה סבר שכפל הלשון – גם צדיק וגם תמים – בא ללמד שלנח היו שתי המעלות: תמים בדורותיו, דהיינו במישור יחסיו עם בני האדם בדורו, וגם צדיק כלפי שמים, ונח אחז בצדקותו גם בפומבי מול אנשי דורו, וגם באין איש אתו, במישור יחסיו עם האלוקים, ולכן הוא גם צדיק.

הרש"ר הירש מאיר פן נוסף בשני התיאורים שנתנה התורה לנח. בדורו של נח היתה גם "השחתת דרך" וגם "חמס", אלו היו מסימני דורו של נח. הצדיק הוא אובייקטיבי לכל, הוא רואה כל דבר מבחינת חובתו, ולא מבחינת עניינו האישי, ועיקר הוראת הצדק היא צדק סוציאלי. צדיקות עושים או פועלים למענה. כנגד החמס בו נהגו בני דורו עשה נח צדק. התמים קשור למושג התהלכות בדרך ישרה, ושמירה על טהרתו גם בסיפוק הרצון הגשמי של האדם. כנגד השחתת הדרך בדורו העידה התורה שנח היה "תמים דרך". ואוסיף: ואולי זה הסבר לאופן שבו יש לקיים את ציווי התורה "תמים תהיה עם אלוקיך…" [דברים, י"ח, י"ג]. גם הסבר זה עדיין משמר את עיקרון היחסיות כמסביר את בחירת ה' בנח להינצל בדורו.

ואולי בחינה מזווית אחרת של המושגים "צדיק", "תמים" בשילוב טעמי המקרא יכול להאיר הסבר נוסף. בתפילה אנו מתפללים "ואתה צדיק על כל הבא עלינו…" [נחמיה, ט, ל"ג] למה הכוונה? וכי אנו צריכים להעיד שה' צדיק? רוצים אנו לומר שה' יכול להצדיק את כל הבא עלינו – טובה כרעה – גם כאשר לנו בני האדם לא ברורים דרכי הנהגת ה'. כשהתורה מצהירה "נח איש צדיק", וכשה' אומר לנח "כי אותך ראיתי צדיק לפני…" אולי יש לומר כי כל מעשיו של נח – עובר למבול לפחות- ניתנים היו להצדקה. הטעם המעמיד תחת המילה "צדיק" בא להוסיף, כי הצדקה זו לא הייתה רק לדורו של נח, אלא בעיני ה' גם ללימוד לדורות הבאים. אך תמימותו, הייתה יחסית בלבד, "בדרותיו", וכך מתרגם יונתן בעוזיאל: "שלים היה בעובדין טבין הוה בדרוהי", שלימות המעשה הייתה יחסית לדורות בהם הוא חי. כשה' מנמק את בחירתו של נח בצדיקותו ולא בתמימותו, אנו למדים מכך שאין ציפייה שנהיה מושלמים במעשינו, די שמעשינו  יכול ויהיו שלמים יחסית לדורנו, אך עלינו לשאוף שנוכל להצדיקם גם אחרי דורנו, ולדרגה כזו – דרגת הצדיק לדורות– ספק אם האדם של ימינו יכול להגיע.

*שבת שלום*

דילוג לתוכן