בפרשת בראשית אנו למדים על בריאת האדם. המדרש רבה [בראשית, פרשה ח,ה] מספר על הויכוח בין מלאכי השרת האם על הקב"ה לברוא את האדם אם לאו. על יסוד הפסוק: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו" [תהילים, פ"ה, י"א] מביא המדרש שהמצדדים בבריאת האדם טענו שהאדם יהא גומל חסדים ולכן צריך לבראו, המתנגדים טענו שהאדם כולו שקרים ולכן אין לבראו. המצדדים טענו שהאדם עושה צדקות ולכן יש לבראו, והמתנגדים טענו שהאדם "כולו קטטה". מה עשה הקב"ה? נטל את האמת והשליכה ארצה [על יסוד הפסוק בדניאל, ח, י"ב]: "ותשלך אמת ארצה". מלאכי השרת מגיבים בתדהמה ואומרים לפני הקב"ה: מדוע אתה מבזה חותמך? תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב: "אמת מארץ תצמח" [תהילים, פ"ה, י"ב].
ברי שהאדם אינו מושלם, מחד הוא גומל חסדים ועושה צדקות, אך לא תמיד, אך מאידך האדם גם אינו כולו שקרים ואין כולו קטטה כטענת מתנגדי בריאת האדם. מה היסוד להתנגדות מלאכי השרת לבריאת האדם עד כדי כך שחלק מהם ראו בבריאת האדם ביזוי חותמו של הקב"ה?
מקומו של האדם בעולם הוא גם הבסיס לויכוח שקדם לבריאתו [הר' אביחי קצין]. האדם – כיצור אנוש – הוא בהכרח בעל חסרונות ומוגבל ביכולותיו. את טענת מלאכי השרת כי האדם "כולו שקר" יש להבין כטענה לפיה האדם אינו מסוגל – כיצור אנוש בעל חסרונות ומוגבל להגיע לאמת האלוקית ולתפיסה האמיתית של המציאות. [הר' אביחי קצין]. ומשכך השליך ה' את האמת ארצה. ומהי האמת? מסביר המהר"ל מפראג [נתיבות עולם, א:נתיב אמת, ג]: נתן ה' את התורה לארץ, שכן התורה היא תורת אמת יותר מהכל. והלכה למעשה נתן ה' לאדם את התורה כמכשיר שבאמצעותו יוכל להתגבר על חסרונותיו, ולטפס למעלה לאמת האלוקית.
אך השלכת האמת, קרי: מתן תורה לא נתנה מענה לטענת המתנגדים שהאדם "כולו קטטה", ומשכך נעדר שלום מהעולם. מהו אותו שלום? בתפילה אנו מתפללים: "אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך". ומסביר הרב קוק זצ"ל [עין איה, מסכת ברכות, דף ס"ד] את דברי חז"ל הנ"ל כך: "יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על ידי צביון אחד בדיעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו נכון, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים והשיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו. ואדרבא, גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים יראו כשמתגלה אמתת החכמה לכל צדדיה, שרק על ידי קבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים – דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו, ואור תורה אמת". ריבוי השלום מושג דווקא על ידי מגוון דעות שלכולן מטרה משותפת כשהמחלוקת היא לשם שמים. ולכן "אל תקרי בניך אלא בוניך", שהבנין נבנה מחלקים שונים, ומשיטות שונות, וכל עוד זה לשם שמים, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. כשאין לאדם גורם מאחד, וכל אדם בוחר לו אידיאולוגיה שנראית לו כאמת היחידה, הדבר יוצר את המצב של "כולו קטטה". משהושלכה האמת ארצה, יש רעיון אחד שיכול – גם אם רק לעתיד לבוא – לאחד את כל האנושות לאחדות אחת, וגם אם יבחר לו כל אחד את דרכו הייחודית בדרך אל האמת הזו, שערי השלום לא ננעלו [הר' אביחי קצין].
ולי נראה להוסיף ביחס לדברי חז"ל הנ"ל, כיצד מרבים תלמידי חכמים שלום בעולם? דוקא הלימוד והעיון של תלמידי חכמים יכול להצמיח פתרון בונה למצבי קטטה בין בני אדם, ולפיכך דרשו חז"ל: אל תקרי בניך אלא בונייך, שבשעה שתלמידים חכמים נותנים פתרון בונה למצב הקטטה, הם בהכרח מרבים שלום בעולם.
(*) מבוסס על עיוני הרב אביחי קצין, בספרו: הפרשה, בין פשט לדרש, לפרשת בראשית.
*שבת שלום*