ספר זה מוקדש לע"נ צמח זצ"ל בן זהרה זצ"ל
צמח זצ"ל נולד עם תסמונת דאון, והיה בבת עינה של אמנו עד יום מותה. הוא גדל וטופל במסירות בחיק בני משפחתו בשנים שלאחר פטירת אמנו.
היה אדם אהוב, חייכן, מאיר פנים, שמח בכל לבו, אהב לראות ולפגוש אנשים, כמאמר הכתוב: "..וראך ושמח בלבו" (שמות, ד, י"ד).
צמח הלך לעולמו ללא ילדים וספר זה ישמש זכרון לעד לזכרו.
בית הכנסת היה מקום אהוב על צמח זצ"ל, שאהב להתפלל. גם בבית, עם הספר המרופט היה יושב וקורא בתורה, בלשונו שלו.
מעולם לא פגע באיש, ובהעדר יכולת דיבור והתבטאות תמיד היה חשש שמא יפגעו בו אחרים ולא נדע בדיוק מה קרה.
צמח זצ"ל, בעצם הוויתו ונוכחותו שימש כח מלכד בין כולם, כזה שהוא וצרכיו היו מעבר לכל מחלוקת אפשרית.
צמח לימד את כל הסובבים אותו אהבת אמת מהי, מהי אנושיות כלפי האחר, מהי חמלה, מה ערכו של אדם בהיותו אדם, מהו טוב לב של אמת, ועוד מידות טובות אחרות שיסודם באהבת האדם.
מבלי שהתכוון ורצה בכך, בחייו בתוכנו, מי שרק רצה והתבונן היטב למד ממנו גמילות חסד של אמת מהי, חסד החף מכל אינטרס. הוא היה למדריך לחיים ראויים.
אותנו זיכה צמח לקיים שתי מצוות חשובות ביותר:
• עשיית חסד של אמת עם החיים – לטפל בו במסירות ובאהבה מבלי שהוא יוכל לגמול לנו;
• כיבוד הורים בחיים ולאחר המות – קיום רצונה הבלתי-כתוב של אמא לטפל בו במסירות;
כחמש עשרה שנה לאחר פטירת אמנו ז"ל – ארבעה ימים בלבד לפני יום הפטירה של אמנו זצ"ל – גברו געגועיה של אמא זצ"ל וה היא קראה לו אליה.
תודה צמח על כל מה שהיית עבורנו ובכל מה שזיכית אותנו